נחום שחף, מציג באתר שלו תמונה של שיר-השלום שפורסמה במעריב ביום ההלוויה ומימין תמונה של שיר השלום כפי שהוא מצא אותה בגינזך הלאומי.
 |
| [לחצו על התמונה להגדלה] |
שחף כותב: "מימין התמונה בגנזך הלאומי (בתוך כריכה מהודרת) משמאל הצילום שצורף ממעריב (רובי קסטרו צילם את השיר מוחזק בידי איתן הבר מעל קברו של רבין מיד לאחר הלוויה). סימני החור והרשף המופיעים על התמונה המקורית ממעריב נעלמו מהתמונה בגנזך הלאומי."
בהמשך טוען שחף:
- שיר השלום היה בכיס הקידמי של המקטורן
- מסקנה: רבין נורה מלפנים
- החור הבודד וסימני הרשף הכפול מתאימים לקליע אקדח שנורה ע"י קנה האקדח שהוכנס בין דפי השיר המקופלים ל-4 בתוך כיס הז'קט הקידמי. הקליע הנורה בין הקפלים, במשיק לקפלים, פוגע בקטע המקופל בדף המחבר בין שניים מהרבעים המקופלים
- הדם חדר אל בין הדפים המקופלים דרך החור בחלק הז'קט הפנימי ובדף השיר שנגרמו מהקליע שנורה ע"י אקדח שהוחדר בין דפי השיר וכיס הז'קט.
- היורה החדיר את קנה האקדח לבין דפי-השיר שהיה בכיס המקטורן ולחץ על ההדק
- מסיבה זו נוצר רק חור אחד
- הדם שהכתים את הדף חדר מבעד לחור היריה ומשם הכתים את הדף כולו
- רבין נורה מלפנים ולא כפי שהגירסה הרשמית מתארת
- שיר-השלום שבגנזך הלאומי מזוייף מאחר והחור וסימני הרשף לא נימצאים בו
שחף אמנם לא מספר לנו מה מניע היה לרוצח-האמיתי (לא עמיר) לירות ברבין, אבל תיזת הקונספירציה גורסת שרבין נבהל בעת ביום-ההתנקשות וקיבל אירוע-מוחי. לא נותר למאבטחיו אלה לירות בו שוב (והפעם כדור חי ולא סרק), אחרת הקנוניה היתה נחשפת. שאלה מקדימה: המתנקש האמיתי ידע שעמיר ירה ברבין מאחור, עדים רבים היו לכך, מה טעם ראה לירות בו דווקא מלפנים ולא מאחור? תשובה ברורה אין. אבל לצורך בירור שאלת החור-בשיר, נניח עניין זה בצד.
איפה רבין היה אמור להיפגע?
הכיסים הקידמיים במקטורן ממוקמים גבוה יחסית לכיס הפנימי. בדר"כ נמצא פתח הכיס הפנימי מתחת לקו הפיטמות ועומקו כ-15 ס"מ. אותו "חור" של שחף, נמצא כס"מ מהחלק התחתון של הכיס, משמע - מתחת לקו הצלעות ומעל לבטן. קחו מיקטורן או מעיל, הכניסו יד לעומק הכיס ולחצו עם האצבע כנגד הגוף כס"מ מעל לתפר התחתון. היכן אתם מרגישים את האצבע?
בתמונה שמימין ניתן לראות את מיקום הדף ביחס לגוף (קנה-המידה חושב לפי גובה 1.70 וגובה דף 15 ס"מ). כלומר חדירת הקליע אמורה להיות באיזור המעיים. מאחר ועפ"י שחף הכדור נורה כמעט במשיק לדף ולגוף, יוצא מזה שמסלול הכדור אמור להיות לא עמוק. קליע שכזה, סבירותו נמוכה שישנה את מסלולו ב-180 מעלות כמעט ויעלה לכיוון החזה. כלומר, הקליע אמור לגרום נזק בחלל הבטן אם שינה זווית או לפגוע באיזור המפשעה/רגל.
והנה, בשום דיווח לא הוזכר שרבין נפגע בבטן. אמנם דווח שרבין נפגע בחזה (ודיווח שכזה אינו מחייב חדירה מכיוון החזה, גם חדירה מאחור שגורמת נזק לחזה, היא פגיעת חזה). לא סביר כלל שהרופאים בחדר-המיון או הניתוח לא הבחינו בחדירת כדור או נזק באיזור הבטן.
מסקנה: קליע שנורה כפי ששחף מתאר, אינו יכול לפגוע בחזה של רבין מלפנים.
מה באמת רואים בתצלום המקורי?
עפ"י התצלום ששחף מציג, אכן נראה עיגול שחור המזכיר חור. אולם בתצלום המקורי, הדברים ניראים קצת אחרת. [יש ללחוץ על התמונה ע"מ לקבל גודל מלא]
 |
| התצלום המקורי שפורסם במעריב |
 |
| ה"חור" בהגדלה |
שחף טוען ש:"הקליע הנורה בין הקפלים, במשיק לקפלים, פוגע בקטע המקופל בדף המחבר בין שניים מהרבעים המקופלים". כלומר, ה"חור" נמצא בקפל עצמו.
אבל מבט מעמיק בתצלום מראה שאין זה כך. בתצלום המקורי ניתן לראות שהדף קופל מספר פעמים. הקיפול הראשון בוצע ע"י רבין ושאר הקיפולים ע"י מי שהחזיקו בדף לאחר הרצח. בתצלום מטה סימני 2 קוי-קיפול עיקרים. בסימון שחור את הקיפול הקרוב יותר ל"חור" (שאליו כנראה שחף מתייחס) ואל קיפול נוסף שסימנתי בצהוב. לדעתי, הקיפול שמסומן בצהוב, הוא הוא הקיפול המקורי, ראו לעניין זה את האופן שבו הדם מתרכז סביבו בקצהו השמאלי וראו את צילום הדף שבנגנזך לאחר ש"גוהץ" מכל הקיפולים.
מרכז "החור" נמצא במרחק של 1.12 ס"מ מהקיפול המסומן בשחור ו-2.25 ס"מ מהקיפול המסומן צהוב. כך או כך, ה"חור" לא נמצא על קיפול הדף אלא על הדף עצמו.
 |
| [לחצו על התמונה להגדלה] |
מסקנה: הכתם הכהה הנראה בצילום כ"חור" לא יכול היה להיגרם ע"י קליע שנורה במשיק לדף.
 |
| [לחצו להגדלה] |
נקודה שניה: לא משנה איזה קו-קיפול נבחר, שחור או צהוב, סימון "הרשף" שאורכו 3 ס"מ בלבד אינו מגיע עד לקצה הקיפול. הרשף שבריבוע A אף מסתיים משום-מה במרחק של 1.5 ס"מ מקו-הקיפול, עפ"י שחף, המסומן בשחור. הרשף המקביל לו, זה שבריבוע B, אף מרוחק מזה מקו הקפל השחור.
נקודה שלישית: סביב ה"רשף" כביכול יש איזור של דם-בהיר. הדם לא היה שם לפני היריה והרשף. מה גרם לדם, שנכנס לדף לאחר ה"רשף" לסגת לצדדים? כלומר, אם הדף נכנס לדף אחרי היריה, הוא אמור היה לכסות גם את איזור ה"רשף" באופן שווה לשאר האיזורים.
נקודה רביעית: לרשף האקדח טמפרטורה גבוהה מאוד. במקרה הנדון, הרשף נוצר בין קלפי דף צמודים ובתוך כיס מקטורן. קרי, בתוך חלל סגור. אני בספק אם במיתאר שכזה, סימן הרשף אמור להיראות על הדף באופן קלוש שכזה.
מסקנה: מה ששחף מכנה בשם "רשף" - אינו רשף כלל.
כתמי הדם על הדף
לפי הסברו של שחף, הדם פרץ לדף דרך החור. אם כך היה הדבר, הייתי מצפה לראות יותר דם בריבועים A-B מאשר בריבועים C-D, שאליהם הדם יכול היה להגיע רק דרך הקפל. אבל בדף (המצולם בעיתון ובגנזך) התופעה הפוכה.
שחף מתעלם לגמרי מהעובדה שהדף היה ספוג בדם, קרי הדם עבר מצד אחד של הדף למישהו. שחף היה לפי עדותו בגנזך-הלאומי, ושם הוא צילם את שיר השלום, המזויף לטענתו. בגנזך, ניתן לראות את שיר השלום משני הצדדים. תמונת חלקו האחורי הדף מוצגת מטה. כפי שניתן לראות, גם חלקו האחורי של הדף מוכתם בדם, במירקם די זהה לצידו הקידמי.
אם הדם אכן היה מתפרץ ל"חור" דרך הדף, הייתי מצפה לראות בחלקו האחורי של איזור A את כתם הדם הגדול ביותר. כאשר, בפועל - אין זה כך.
ההשערה שלי היא כזו: הדף לא היה מונח בכיס כפי ששחף מתאר (כשפתח הקפלים כלפי מעלה) אלא בדיוק להיפך, פתח הקפלים כלפי מטה, כאשר חלקו האחורי של איזור D הוא הקרוב לגוף. עפ"י עדויות מוקלטות של אזרחים שהיו במיון בזמן שרבין הובא לשם, חולצתו היתה מוכתמת בדם. אי-לכך, חלקו של הדף שהיה הקרוב לפתח הכיס, או אולי אף מבצבץ מתוכו במקצת, הוכתם מאותו דם שהכתים את החולצה.
באתרו, שחף טוען שאם רבין נפגע מאחור, הדם לא יכול היה להגיע לחלק הקידמי של החולצה. לביסוס טענתו זו, שחף מצרף קישור למאמר מפורט בדבר הרכב הדם וקובע "ששיעור נזילות הדם הוא 50% ביחס למים". המאמר ששחף מפנה אליו אכן מפורט ויכול אולי לעניין את מי שהדם קרוב לליבו, אכן בו שום שום מידע לגבי שיעור "נזילות הדם".
למעשה, האופן שבו הדם נוזל ומתפשט קשור למושג הנקרא "צמיגות הדם". צמיגותו של הדם מושפעת מגורמים שונים ואין לו ערך קבוע (אם היה ערך קבוע שכזה, לא היה צורך לקחת תרופות לדילול דם). צמיגות הדם מושפעת מגנטיקה, מכמות הנוזלים בגוף, אלכוהול, מתרופות, ממקור הדם (הלב או דם החוזר מהריאות) ועוד. צמיגות-הדם מושפעת ממספר תאי-הדם האדומים ולא מיחס הפלזמה לדם (כפי ששחף משער).
שחף מוזמן לבחון צילומים של פצועים והרוגים ולהיווכח שלדם יש לעיתים "נזילות" רבה וכתמי הדם מכסים את החולצה מלפנים ומאחור (כולל סביבת הנפגע, ריצפה וקירות) וזאת ללא קשר לשאלה אם מקור הדם היה פצע בודד או יותר. איבוד דם של ליטר משני פצעי כניסה (כמות שאינה מסכנת חיים) יכולה לגרום לכתמי דם גדולים מאוד על בגדי הנפגע גם מאחור וגם בחזית.
מסקנה: קביעתו של שחף שהדם לא יכול היה להגיע לחלק הקידמי של החולצה, אין לה על מה להתבסס.
 |
| דף השיר, צד קידמי ואחור, לחצו על התמונה להגדלה |
 |
| הדף (קדמי ואחורי) כפי שמוצג בגנזך הלאומי |
על צמיגות-הדם, ניתן לקרוא כאן
לסיכום:
- אם רבין אכן היה נפגע כפי ששחף מתאר, מחוייב הדבר שיהיה זה פגיעת-בטן. אין שום אסמכתא או רמז לכך שרבין נפגע בבטן.
- מה ששחף מתאר בשם "רשף" אינו יכול להיות רשף כלל.
- מה ששחף מתאר בשם "חור", אינו יכול להיות חור ממש, הן בשל צורתו העגולה, קצוות הכתם והן בהתאם למה שמתגלה לאור הרקע של הצילום וכן הגדלת התמונה.
- האופן שבו מתאר שחף את חדירת הדם לדף (מבעד לחור) ואופ התפשטותו אינו הגיוני כלל. גם מסקנתו של שחף בדבר "נזילות הדם", חסרת ביסוס.
- הרעיון שהמתנקש-כביכול, החדיר את קנה האקדח לעומק 10 ס"מ לתוך כיס המקטורן ולבין הדף המקופל וכל זאת כאשר הכיס צמוד לגוף, סבירותו נמוכה ביותר, מה שגם מצביעה על טימטום גמור של המתנקש כביכול.
- התיאור של שחף, לכך שהקליע חדר את הדף "בקפל" עצמו, אין לה על מה להתבסס. הכתם האמור לא נמצא מעל שום קפל בדף. למעשה, הוא מרוחק 2 ס"מ מהקפל המקורי.
- בכיס המקטורן אמור היה להיות חור. לא נמצא חור שכזה.
- בכיתוב שמתחת לצילום שיר-השלום המוכתם בדם, לא מצויין כלל שהדף מנוקב. אם אכן היה שם נקב שכזה, אני יכול להניח שעורך העיתון היה מציין זאת במפורש. עוד לא שמעתי על עורך עיתון שיוותר על שורת מחץ כגון "צילום שיר-השלום המנוקב בכדורי הרוצח". משמע - לא הצלם ולא העורך, שבידם היתה התמונה המקורית, לא ראו שם חור כלל.
שחף פותח את מאמרו בטענה ש"החור וסימני הרשף" מצילום התמונה במעריב נעלמו. על טענה זו הוא חוזר שוב ושוב. שחף הוא פיזיקאי, אדם אשר אמור להיות אמון על עובדות. שחף יודע שהירח הזורח נראה לעיתים קרובות גדול מגודלו המקור, "עובדה" זו הנסמכת על מראה עיניים אינה מבלבלת את שחף, מאחר וכפיסיקאי הוא יודע שגודלו של הירח לא משתנה כלל. שחף רשאי לשער שמה שרואות עייניו הוא "חור ורשף", אבל נכון היה שיבוא ויוכיח שהשערתו זו יש לה על מה להתבסס ועל כן היא עובדה ממש.. שחף נוקט בדרך הפוכה. את מה שרוצות עייניו לראות הוא מציג בתור "עובדות מוגמרות". מאחר שהוא מאמין שהוא מחזיק בעובדות (ללא הוכחה) נותר לו רק לעסוק ב"הוכחת" הזיוף לכאורה.
חזרה ושוב ושוב על "עובדות" כביכול, תוך הצגת תמונה מטושטשת, תוך התעלמות מצילום הדף האחורי (שלשחף יש אותו, הוא הרי מציג בראש המאמר את צילום הדף הקידמי מאותו מקור) היא לא יותר מאשר מניפולציה על הקורא שאין בידו שום נתון נוסף ואשר אינו טורח לחפש שכזה.
מאדם כשחף, פיזיקאי, האמון על ניתוח עובדות מדוייקות, הייתי מצפה לנתח את אותה תיאוריה שלו על-סמך מגוון צילומים, גדולים וברורים (אולי אף לנסות להשיג את צילום המקור מידי הצלם, קסטרו) ולא על סמך צילומים מקוטעים, קטנים ומטושטשים. התיאוריה של שחף היא לא עבודה פיזיקלית (שם מבקשים הרבה מעבר לזה מבחינת הדיוק) אלא כתב האשמה חריף כנגד אנשים שיוצא בהכרח לגירסתו ששיקרו או אף היו שותפים ממש לרצח. לא מצופה היה שלפחות הגירסה תהיה מדוייקת?
אז לאן נעלם הכתם?
אין לי מושג. אני יכול רק להעלות השערות. ואחת מהן היא כדלקמן:
אם תקפלו דף לארבע, לרוב תקבלו שפתחי הקפלים הם כלפי מטה ובאופן טבעי, כך יוכנס הדף לכיס. החלק העליון של הדף המקופל, זה שהיה קרוב לפתח הכיס או שביצבץ ממנו, הוכתם בדם שהתפשט ע"ע חזית החולצה. כאשר הדף נשלף מהמקטורן שהיה מונח על הרצפה או בתוך שקית, הדם עדיין לא נקרש לגמרי. עדות אחת לכך היא צבע הדם הכהה ביותר בקצוות כתמי הדם (מה שיכול אולי ללמד שהדם נזל כלפי מטה שם התעבה ונקרש). עדות שנייה היא כתם הדם בריבוע D אשר אין "תואם" לו בדף שהיה אמור להיות במגע איתו, ריבוע C (הכוונה לכתם הדם שפונה בכיוון משמאל למטה עד קירבת קצה הדף). לא ידוע לנו איך הדף נשלף מהכיס ומה עשו בו עד שהדם נקרש ואיך נשמר בשעות הראשונות. יתכן - אך לא וודאי - שאותו כתם נגרם ע"י חפץ כלשהו שאחז בדף עד שהדם נקרש לגמרי.
כתמי הצל על מה שאמור להיות "חור ורשף", מצביעים על כך שאולי - אך לא וודאי - יש קיפול מסויים בדף או בניילון באיזור זה. מה גם שנראה כאילו הקפל בריבוע A הוא כלפי "חוץ" ואילו הקפל בריבוע B (כולל כתם המקביל לכתם "החור" אך בהיר ממנו) הוא כלפי "פנים". אין לי מושג מה מקור אותם קפלים ויתכן שמה שנראה כקפל, אינו יותר מאשלייה-אופטית.
האם הדף שמצוי בגנזך הלאומי עבר טיפול?
וודאי. הדם משנה את צבעו לאורך השנים ואף מאבד את אחיזתו בדף במקום שבו הוא מעובה יותר (קרי, מתפורר). ברור שהדף עבר תהליך כלשהו של שימור, ניקוי וגיהוץ.
אבל, הנושא הנדון הוא לא מה קרה לכתם אלא השאלה אם בדף היה חור שהועלם. מסקנתי לאור הצגת הדברים שלמעלה היא - לא היה חור בדף, ומשכך - לא היתה סיבה לזייף אותו.
